הילד.ה הפנימי.ת – ישות רבת קסם שחיה בלב הווייתנו, זוהי גם שיטת טיפול מלאת רוך וחמלה
כאשר משלבים נשימה ומפגש עם הילד.ה הפנימי.ת מתאפשר ריפוי עמוק ושינוי מהותי בחיים
בעמוד זה עשינו מהלך חריג וכתבנו את חלקו – קודם בלשון נקבה ומיד מתחת בלשון זכר. חשוב לנו שתקראו אותו כשהוא פונה ישירות אל המין שלכם. תודה
הטקסט בלשון נקבה:
מיהי הילדה הפנימית?
הילדה הפנימית היא הילדה הקטנה שהיינו בזמן שחווינו את התנסויות חיינו החל מהרחם, כילודות, פעוטות, ילדות ועד גיל ההתבגרות – הממשיכה ומתקיימת בתוכנו ומשפיעה על הדרך בה אנו חוות את חיינו ומתנהלות בתוכם בהווה.
הילדה שבנו מגיעה אל החיים האלה תמה, ספונטנית, מחוברת לגופה, אוהבת להתנסות וללמוד דברים חדשים, חיה את הרגע ופתוחה לכל גילוי חדש. היכולת שלה לבטא את רגשותיה – מאפשרת לה שחרור מהיר שלהם, ומיד היא נפנית אל הדבר הבא, המעורר בה רגש חדש, אחר. היא מחוברת לאינטואיציות שלה. אוהבת לשחק ולגלות, הכל מפליא ומרתק עבורה. יצירתיות שופעת ממנה.
הילדה שהיינו לומדת מתוך התנסויות חייה על עצמה, על אחרים ועל העולם. לצד חוויות של אהבה וביטחון היא לומדת גם למשל שהעולם מסוכן, שהיא לא מובנת, שהיא רעה כי היא אשמה בריבים של אבא ואמא. היא לומדת מתוך תגובות המבוגרים כלפיה שהיא לא מוגנת, לא מסוגלת, לא טובה, לא אהובה ועוד ועוד. כולנו נושאות בתוכנו אמונות שאינן מטיבות עמנו.
ילדה זקוקה למבוגרים המשמעותיים (אמא-אבא-אחרים משמעותיים) לקיום שלה, היא תלויה בהם ולכן פעמים רבות גם אם המבוגרת מתנהגת בצורה שאינה מיטיבה עם הילדה, והכוונה להתנהלות הפשוטה של היומיום (המבוגרת חסרת סבלנות, נוזפת הרבה, מבקרת, משתיקה וכד') או כאשר ההתנהגות פוגענית – הילדה תאשים בכך את עצמה. היא לא יכולה להגיד לעצמה שהמבוגרת לא בסדר, היא זקוקה לה – וכדרך התמודדות היא מסיקה שמשהו בה לא בסדר וכך מאמצת לה תפישות עצמיות מגבילות ותפישות מגבילות על העולם והחיים.
הילדה לא רק נאלצת להסביר לעצמה את המתרחש בחייה, היא גם נקראת למצוא דרכים להתמודד גופנית ורגשית עם האתגרים. היא לומדת להסתתר, להיות ילדה טובה, למרוד, להדחיק רגשות, לכווץ את הנשימה. רבות דרכי ההתמודדות של הילדה.
בחלוף הזמן, הילדה הגדלה בעולם המבוגרים נאלצת, כדי לשרוד, לשלוח את רוח הילדה האותנטית שלה אל המחתרת. היא מחביאה את חלקי ההוויה שלה, אשר אינם זוכים להכרה, קבלה והכלה מצד המבוגרים. בהדרגה גם הקשר שלה אל חלקים ממי שהינה ניתק והם נשכחים אי שם בתוכה. הם כבר לא חלק מהחוויה שלה ושלנו את עצמנו. זהו תהליך שכולנו עוברות, ברמה זו או אחרת.
כך קורה למשל, שאנחנו מחביאות את השמחה שלנו ורוח השובבות, מאחר ואמא לא יכלה לשאת אותנו במצבים האלה. היא נהגה לחסום אותנו מביטויי שמחה ואנחנו הבנו שלהיות שמחות זה לא בסדר. התפישה הזאת של הילדה שבתוכנו ממשיכה ומתקיימת בנו. יתכן ונמשיך כל חיינו להתנהל מתוך התפישה שאין מקום לשמחה שלנו.
הילדה הפנימית איננה מודעת לכך שגדלנו, שאנחנו יוצרות היום את מציאות חיינו, שיש לנו היום כוחות שלא היו לנו אז כילדות. היא ממשיכה ומתקיימת בנו ומשפיעה על בחירותינו בכל רגע בחיים, כאילו אנחנו עדיין חיות באותה המציאות בה גדלנו.
בעוד אנחנו גדלות ומתפתחות, מבינות שכדאי, למשל, שנאהב את עצמנו וממש מכוונות לכך – בתוכנו ממשיכה להתקיים הילדה הקטנה שלא מאמינה בכך. היא חזקה מאיתנו. ההשפעה שלה עלינו, בסיטואציות חיים או בתקופות חיים מסוימות, גדולה מן ההשפעה של ההבנות המפותחות שלנו. היא מגיבה מתוכנו – מתוך התפישות הישנות, מתוך הכאב – שהיא נושאת בתוכה מאז ילדותנו. היא למשל, נעלבת ומגיבה מתוך העלבון, מגיבה מתוך חוסר האמון, מפעילה אותנו מתוך הצורך להוכיח את ערכה, מסוגרת, מיואשת, מוותרת ועוד ועוד – כך נחוש עד אשר גם הילדה תאמין שמציאות חייה כבר אחרת.
איך ניצור שינוי במציאות החיים של הילדה? איך מרפאים את הילדה הפנימית? גלגלו למטה..
הטקסט בלשון זכר:
מיהו הילד הפנימי?
הילד הפנימי הוא הילד הקטן שהיינו בזמן שחווינו את התנסויות חיינו החל מהרחם, כילודים, פעוטות, ילדים ועד גיל ההתבגרות – הממשיך ומתקיים בתוכנו ומשפיע על הדרך בה אנו חווים את חיינו ומתנהלים בתוכם בהווה.
הילד שבנו מגיע אל החיים האלה תם, ספונטני, מחובר לגופו, אוהב להתנסות וללמוד דברים חדשים, חי את הרגע ופתוח לכל גילוי חדש. היכולת שלו לבטא את רגשותיו – מאפשרת לו שחרור מהיר שלהם, ומיד הוא נפנה אל הדבר הבא, המעורר בו רגש חדש, אחר. הוא מחובר לאינטואיציות שלו. אוהב לשחק ולגלות, הכל מפליא ומרתק עבורו. יצירתיות שופעת ממנו.
הילד שהיינו לומד מתוך התנסויות חייו על עצמו, על אחרים ועל העולם. לצד חוויות של אהבה וביטחון הוא לומד גם למשל שהעולם מסוכן, שהוא לא מובן, שהוא רע כי הוא אשם בריבים של אבא ואמא. הוא לומד מתוך תגובות המבוגרים כלפיו שהוא לא מוגן, לא מסוגל, לא טוב, לא אהוב ועוד ועוד. כולנו נושאים בתוכנו אמונות שאינן מטיבות עמנו.
ילד זקוק למבוגר המשמעותי לקיום שלו, הוא תלוי בו ולכן פעמים רבות גם אם המבוגר מתנהג בצורה שאינה מיטיבה עם הילד, והכוונה להתנהלות הפשוטה של היומיום (המבוגר חסר סבלנות, נוזף הרבה, מבקר, משתיק וכד') או כאשר ההתנהגות פוגענית – הילד יאשים בכך את עצמו. הוא לא יכול להגיד לעצמו שהמבוגר לא בסדר, הוא זקוק לו – וכדרך התמודדות הוא מסיק שמשהו בו לא בסדר וכך מאמץ לו תפישות עצמיות מגבילות ותפישות מגבילות על העולם והחיים.
הילד לא רק נאלץ להסביר לעצמו את המתרחש בחייו הוא גם נקרא למצוא דרכים להתמודד גופנית ורגשית עם האתגרים. הוא לומד להסתתר, להיות ילד טוב, למרוד, להדחיק רגשות, לכווץ את הנשימה. רבות דרכי ההתמודדות של הילד.
בחלוף הזמן, הילד הגדל בעולם המבוגרים נאלץ, כדי לשרוד, לשלוח את רוח הילד האותנטית שלו אל המחתרת. הוא מחביא את חלקי ההוויה שלו אשר אינם זוכים להכרה, קבלה והכלה מצד המבוגרים. בהדרגה גם הקשר שלו אל חלקים ממי שהינו ניתק והם נשכחים אי שם בתוכו-בתוכנו. הם כבר לא חלק מהחוויה שלנו את עצמנו. זהו תהליך שכולנו עוברים, ברמה זו או אחרת.
כך קורה למשל, שאנחנו מחביאים את השמחה שלנו ורוח השובבות מאחר ואמא לא יכלה לשאת אותנו במצבים האלה. היא נהגה לחסום אותנו מביטויי שמחה ואנחנו הבנו שלהיות שמחים זה לא בסדר. התפישה הזאת של הילד שבתוכנו ממשיכה ומתקיימת בנו. יתכן ונמשיך כל חיינו להתנהל מתוך התפישה שאין מקום לשמחה שלנו.
הילד הפנימי אינו מודע לכך שגדלנו, שאנחנו יוצרים היום את מציאות חיינו, שיש לנו היום כוחות שלא היו לנו אז כילדים. הוא ממשיך ומתקיים בנו ומשפיע על בחירותינו בכל רגע בחיים, כאילו אנחנו עדיין חיים באותה המציאות בה גדלנו.
בעוד אנחנו גדלים ומתפתחים, מבינים שכדאי, למשל, שנאהב את עצמנו וממש מכוונים לכך – בתוכנו ממשיך להתקיים הילד הקטן שלא מאמין בכך. הוא חזק מאיתנו. ההשפעה שלו עלינו, בסיטואציות חיים או בתקופות חיים מסוימות, גדולה מן ההשפעה של ההבנות המפותחות שלנו. הוא מגיב מתוכנו – מתוך התפישות הישנות, מתוך הכאב – שהוא נושא בתוכו מאז ילדותנו. הוא למשל, נעלב ומגיב מתוך העלבון, מגיב מתוך חוסר האמון, מפעיל אותנו מתוך הצורך להוכיח את ערכו, מסוגר, מיואש, מוותר ועוד ועוד – כך נחוש עד אשר גם הילד יאמין שמציאות חייו כבר אחרת.
איך ניצור שינוי במציאות החיים של הילד? איך מרפאים את הילד הפנימי? על כך בפסקה הבאה..
ריפוי הילד.ה הפנימי.ת
כדי שנלמד לקבל את עצמנו ולאהוב אותנו כפי שאנחנו, כדי שנעז לממש את עצמנו, כדי שנהיה מכילים וחומלים כלפינו וכלפי אחרים – אנחנו נקראים לאפשר לילד.ה חוויה מתקנת, מרפאת.
אם הילד.ה שבתוכנו חי בתחושה שאינו רצוי, אינו ראוי ולא נראה – נרצה לספק לו חוויה חדשה. ללמד אותו ששם המבוגרים עשו הכי טוב שיכלו ועדיין לא הצליחו לאפשר לו את כל אלה. אבל אנחנו גדלנו. יש בנו כוחות שאז כילדים לא היו לנו. אנו הבוגרים שהננו נמצאים בעבורו, מסורים לו, קשובים, מקבלים ואוהבים. אנחנו נעשה הכל כדי שהוא יחוש מוגן, אהוב ועטוף.
כאשר אנחנו מזהים שהילד.ה שבתוכנו חש למשל לא מוכל ולא מוגן ומגיב מתוך התחושות הללו – ננשום עמוק. נתחבר אל החלק הבוגר ההורי שבנו ונציע לילד שאנחנו כאן איתו, כדי לאפשר לו התנסות חדשה. שאנחנו כאן כדי ללמד אותו שיש על מי לסמוך – עלינו!
אם הילד לא זכה להערכה ואהבה מצד הוריו והסביבה למי שהוא באמת, הוא לא מעז לבטא את פנימיותו ולחיות חיים מלאים. כאשר אנחנו נעודד את הילד שבתוכנו, נתמוך בו להיות אותנטי, וניתן לו את החופש שאף פעם לא היה לו לבטא, ליצור, לממש את תשוקות ליבו – הילד ילמד שכאן בהווה המציאות שונה. כעת בטוח לו לבטא את עצמו. יש מי שתומך בו, מפרגן – אנחנו. הוא ילך ויפתח ועימו ניפתח גם אנחנו לחיות את יעודנו ולבטא עצמנו בעולם במלאות.
לא פשוט לעשות צעדים של מחויבות אל הילד.ה הפנימי.ת. הוא נושא בתוכו כאב גדול, כעס, פחד, חוסר אמון. פעמים רבות כאשר ניפתח למפגש עם הילד.ה נפגוש קודם דווקא את תחושותיו הקשות כלפי אחרים וגם כלפינו. לא קל להכיל את עולמו. לפעמים חשוב לקבל תמיכה של מלווה מנוסה בעבודה עם הילד.ה הפנימי.ת, שמאפשר חוויית קבלה, הקשבה והכלה, עד אשר הבוגר ההורי התומך והמכיל שבנו יצמח ויתעצם.
הנאמנות ההולכת וגוברת שלנו אל הילד.ה שבתוכנו – היא הנאמנות שלנו אל עצמנו. ככל שנלמד להיטיב עם הילד.ה שבנו – כך ניטיב עמנו.
החיבור שלנו אל הילד.ה הפנימי.ת הוא החיבור שלנו אל עולמנו הרגשי, אל המהות העמוקה שלנו. הילד.ה אוחז בכוחות החיים והיצירה שלנו.
ילד.ה מוגן, אהוב, ומוכל הוא מבוגר המעז להיות הוא עצמו במלאות, לבטא את עצמו בעולם, ליצור, להרגיש, לאהוב, לחיות!
ההורה הפנימי.ת
כדי שנוכל להביא ריפוי לילד.ה הפנימי.ת חיוני להוביל תהליך של בניית הורות פנימית שלנו בריאה ומתקנת.
פעמים רבות כאשר אנו מתוודעים אל ההורה הפנימי.ת שלנו, אנו מזהים ראשית את ההורה הביקורתי.ת השיפוטי.ת – זה שתובע מאיתנו את תביעות העולם, מצפה מאיתנו להישגים, אינו חומל ואינו מקבל אותנו כפי שהננו. ההורה הביקורתי שכיח מאד. פעמים רבות התפישה שלנו היא שבלעדיו לא נצליח בחיים האלה, אך בפועל הוא מצמצם אותנו ומגביל.
כאשר אנחנו רוצים להביא ריפוי לילד.ה הפנימי.ת – חלק בלתי נפרד מן התהליך קשור בחיבור אל ההורה המטפח, המגן והמאפשר שבנו. זה אשר מזהה שאנו יחידים ומיוחדים ומעודד אותנו בתמיכתו להעז להיות מי שאנחנו – להרגיש, לבטא עצמנו, ליצור. הוא מכיר ביכולותינו המיוחדות ומאמין בנו -בילד.ה שבנו.
כאשר נוכח הורה תומך ומטפח הילד.ה יכול לעשות צעדים של גילוי עצמו. הוא יכול לחשוף בפנינו את כאביו שלא קיבלו מענה ולזכות בנראות, בהכרה, ובחיבוק אוהב ומכיל. ילד.ה פנימי.ת אשר מביא את פצעי העבר וזוכה להכלה של הבוגר.ת הפנימי.ת – יחווה ריפוי עמוק ואמונה הולכת וגוברת באפשרות לחיות בהווה מתוך חוויית היותו אהוב, נראה ומוגן. כאשר הילד הולך ומרפה מן הפחדים והתפישות המכווצים – אנחנו חווים עצמנו בהווה כשלמים, חופשיים ובריאים יותר.
נשימה מעגלית והילד.ה הפנימי.ת
שיטת הנשימה המעגלית ושיטת הריפוי בעזרת הילד.ה הפנימי.ת משתלבות יחד היטב ומשלימות זו את זו.
הנשימה המעגלית מאפשרת לנו מפגש חי ואותנטי עם הילד.ה הפנימי.ת. מפגש עם החוויות של הילד.ה כאילו הן מתקיימות ממש ברגע הזה. זה יכול להיות חוויה חזקה של הרגש העולה ומורגש בכל עוצמתו, זה יכול להיות חוויה גופנית שמתעוררת לעיתים משומקום, או תפישות עצמיות שעולות בבהירות רבה וצובעות את החוויה. לעיתים אף עולים זיכרונות ממשיים של רגעים משמעותיים מן הילדות שצפים וחיים בנו בזמן הנשימה כאילו הם מתקיימים ברגע הזה. יש ערך עצום לאפשרות ממש להיות הילד.ה הפנימי.ת, אותה מאפשרת הנשימה.
שיטת הריפוי בעזרת הילד.ה הפנימי.ת מוסיפה תובנות עמוקות לגבי מה שעולה בנשימה ודרך לעבוד עם התכנים הרגשות והתחושות שעולים. דוגמאות:
1.כאשר בנשימה עולה פחד גדול ולא מובן – ניתן ברגע לשייך אותו לחוויה של הילד.ה ולאפשר לילד.ה מקום בטוח לחוות בו את הפחד וחוויה מרפאת של הורה המספק ביטחון והגנה. הריפוי המתאפשר הוא עצום.
2. כאשר הנושם בחוסר אמון מוחלט בנו התומכים, למרות שכבר חשבנו שבנינו מערכת יחסים מאד טובה ובטוחה – לעיתים ההבנה שצף כאן חוסר האמון של הילד, והנושם מעז להביא כאן חוסר אמון עמוק המתקיים בתוכו – ההבנה הזו שלנו יכולה לתמוך בנו בזיהוי של מה שזקוק הילד מאיתנו וכיצד נגייס את ההורה התומך שבו להיות גם הוא לעזר.
עצם ההסכמה לחוות את החוויה של הילד כפי שהינה – מאפשרת לו לחוש שהוא לא לבד כמו שהיה שם, שאנחנו איתו, רואים אותו, מרגישים אותו, מקבלים אותו. היכולת להכיל את החוויה הילדית שחיה בנו מחדש היא מרפאת מאד בעבור הילד שבנו וכך גם עבורנו.
תהליך הריפוי בעזרת נשימה ומפגש עם הילד.ה הפנימי.ת הוא קסום ומלא חסד. כדי שהוא יתאפשר במלואו יש ללמוד את שפת הילד.ה הפנימי.ת ועל תהליכי הריפוי שלו, לכן יתמוך מאד ליווי של מטפל בעל ניסיון טיפולי בתחום.
לפגוש את הילדה הפנימית
זה לפגוש את זו המגבילה ומצמצמת אותנו
מתוך חשש, מתוך חוסר אמונה בעצמה, בעולם,
מתוך התפישה שלא בטוח לה לבטא את כל מי שהינה
או מתוך אינספור תפישות עצמיות מגבילות שהיא אספה בחייה הקצרים.
ל-מה את זקוקה ילדה? מה יאפשר לך לחיות, ליצור, לבטא עצמך במלאות?
לרפא את הילדה הפנימית
זה לאפשר לה, לעיתים לראשונה בחייה,
לחוש בכל הווייתה עד כמה היא מיוחדת ויחידה
שאת איתה, בעבורה, רואה אותה, קשובה אליה – אמא
אמא כמו זו שכולנו היינו זקוקות לה והיא לא יכלה להיות
כמו זו שילדינו זקוקים לה ולא תמיד הצלחנו להיות
פנויה, קשובה, מעודדת, תומכת, אוהבת, מסורה, מאפשרת
אמא שבנוכחותה יש הגנה מלאה, הכל אפשרי, הכל מותר ולא צריך כלום.
ריפוי לילדה
ריפוי לבוגרת
מתנת הנוכחות ההורית שלנו בעבור ילדתנו מחוללת פלאים –
הלב נפתח לחיים, לאהבה, להתחדשות, ליצירה
